תשובה קצרה: אם קיבלתם תרופה שגויה, מינון שגוי או שילוב מסוכן שרופא או צוות רפואי סביר היו מונעים — ונגרם לכם נזק — ייתכן שקמה עילת תביעה בעוולת הרשלנות. המפתח הוא לבסס קשר סיבתי בין הטעות לנזק, בעזרת התיק הרפואי וחוות דעת מומחה. את התיק חשוב לאסוף מוקדם ככל האפשר.
תוכן עניינים
מהי טעות במתן תרופות — הסוגים הנפוצים
״טעות במתן תרופות״ היא כשל בשלב כלשהו של שרשרת התרופה — מהרישום ועד הבליעה. אלה הסוגים שאנו פוגשים לרוב:
- תרופה שגויה — ניתנה תרופה שאינה מתאימה למצב, או תרופה שדומה בשמה/באריזתה לתרופה הנכונה (טעות ״שם דומה, צליל דומה״).
- מינון שגוי — מנה גבוהה מדי (סיכון להרעלה) או נמוכה מדי (חוסר יעילות טיפולי), כולל טעויות המרה ביחידות אצל ילדים וקשישים.
- אלרגיה ידועה שלא נבדקה — מתן תרופה שהמטופל רגיש לה כאשר הרגישות מתועדת בתיק.
- טעות בהנפקה בבית המרקחת — החלפת תרופה, הוראות שימוש שגויות, או ליקוי בסימון.
- כשל במעקב — אי-בדיקת תפקודי כליה/כבד לפני מתן תרופה הדורשת התאמה, או אי-עצירת תרופה כשמתגלה תופעת לוואי מסוכנת.
תגובות בין-תרופתיות — הסיכון שרבים מפספסים
רבים מהנפגעים שמגיעים אלינו אינם יודעים שהתרופה עצמה הייתה ״נכונה״ — אך השילוב בין כמה תרופות הוא שגרם לנזק. תגובה בין-תרופתית (Drug Interaction) מתרחשת כאשר תרופה אחת מגבירה או מחלישה את פעולת האחרת, או יוצרת רעילות. הסיכון גבוה במיוחד אצל מטופלים מבוגרים הנוטלים תרופות רבות במקביל (״ריבוי תרופתי״), ובמעבר בין מסגרות טיפול — למשל שחרור מבית חולים חזרה לקהילה, כשאף גורם לא ביצע ״התאמת תרופות״ מסודרת.
מערכות הרישום הממוחשבות בקופות ובבתי החולים אמורות להתריע על שילובים מסוכנים. כאשר ההתרעה קיימת אך נעלמת מעיני הצוות — או כאשר לא בוצע בירור של רשימת התרופות המלאה של המטופל — עשויה לקום עילת רשלנות.
מי אחראי — שרשרת האחריות
יתרון חשוב לנפגע: באחריות לטעות תרופתית לרוב אין ״אשם יחיד״. החוק בוחן את כל שרשרת הטיפול, וייתכן שכמה גורמים אחראים יחד:
- הרופא הרושם — חובה לרשום תרופה מתאימה, לבדוק אלרגיות ותרופות אחרות, ולתעד.
- האחות/המטפל המחלק — חובת אימות ״המטופל הנכון, התרופה הנכונה, המינון הנכון, בזמן הנכון, בדרך הנכונה״.
- הרוקח — לפי חוק הרוקחים [נוסח חדש], התשמ״א-1981, על הרוקח לוודא התאמה ולהתריע על שילובים מסוכנים בעת ההנפקה.
- המוסד — קופת חולים או בית חולים — אחראי שילוחית למעשי עובדיו, וכן לנהלים ולמערכות ההתרעה.
עבור נפגעים בצפון, השרשרת הזו נפרשת על פני מוסדות כמו בתי החולים זיו בצפת, פוריה בטבריה, הלל יפה בחדרה ולניאדו בנתניה, ולצידם סניפי קופות החולים והרוקחות בקהילה — וכל אחד מהם עשוי להיות חלק מהבירור.
איך מוכיחים — התיק הרפואי הוא המפתח
תביעת רשלנות רפואית נשענת על שלושה נדבכים: חובת זהירות (שקיימת בין מטפל למטופל), הפרתה (סטייה מהתנהגות הצוות הסביר), וקשר סיבתי בין ההפרה לנזק. את שלושתם מבססים מהתיעוד:
- בקשת התיק הרפואי המלא — לפי חוק זכויות החולה, התשנ״ו-1996, אתם זכאים לעותק. כללו גיליון תרופות, יומן מתן, ורישומי בית המרקחת.
- איתור ה״דגל האדום״ — אלרגיה מתועדת שהתעלמו ממנה, התרעת מערכת שנעקפה, פער בין המינון שנרשם לזה שניתן.
- חוות דעת מומחה רפואי-משפטי — קובעת אם הצוות סטה מסטנדרט סביר, ומקשרת בין הסטייה לנזק. זהו לב התיק.
מה לעשות עכשיו — צ׳קליסט מעשי
- שמרו כל תיעוד — אריזות, מדבקות, מרשמים, סיכומי אשפוז וצילומי מסך של הודעות.
- בקשו את התיק הרפואי מהמוסד ומבית המרקחת בהקדם.
- אל תחתמו על ויתור ואל תסתפקו בהסבר בעל-פה לפני בדיקה עצמאית.
- התייעצו מוקדם — ראיות ותיעוד ניתנים לאיסוף טוב יותר סמוך לאירוע.
שאלות נפוצות
אם ניתנה תרופה שגויה, מינון שגוי או שילוב מסוכן שרופא או צוות סביר היו מונעים — וכתוצאה מכך נגרם נזק גופני — עשויה לקום עילת תביעה בעוולת הרשלנות לפי פקודת הנזיקין. יש לבסס קשר סיבתי בין הטעות לנזק באמצעות חוות דעת רפואית.
האחריות יכולה להתחלק לאורך כל שרשרת הטיפול: הרופא הרושם, האחות המחלקת, הרוקח המנפק והמוסד המעסיק (קופת חולים או בית חולים) שאחראי שילוחית למעשי עובדיו. לעיתים אחראים כמה גורמים יחד.
תקופת ההתיישנות ברשלנות רפואית היא בדרך כלל שבע שנים, המתחילות מהיום שבו נודע על הקשר בין הכשל הרפואי לנזק — ולא בהכרח ממועד הטעות עצמה. מומלץ לפעול מוקדם כדי לשמר ראיות. ראו הרחבה במדריך תקופת ההתיישנות.
מאמרים קשורים באתר
נפגעתם מטעות תרופתית? שיחת התייעצות ראשונית — ללא עלות
עו״ד איתי לוי מלווה נפגעי רשלנות רפואית ברגישות ובמקצועיות — מבירור התיק ועד קבלת הפיצוי המגיע. אם משהו בטיפול התרופתי אינו מסתדר, שווה לבדוק בכנות מה קרה ומה הסיכויים, לפני כל החלטה. אנו כאן עבור נפגעים מקריית שמונה ועד נתניה.